יש משהו בשקט של הלילה, ברעש המתפצפץ של האש, שהוא מכנס את כולם לשלום וברכה. הלב אז נפתח לשמוע, להקשיב, להתבונן על האחר בחמלה. במרחב של החושך עם תעתועי אור האש, יש מספיק מקום לכולם, בלי לדחוף את "האני" או "האתה". כדי לעזור לשיח להתקיים, צריך קפה טוב או בירה או שניהם :) ומשהו לנשנש כמובן….